22 בנוב׳ 2010

תחרות הצילום EPSON 2010 - קטגורית צילום אופנה והמון תודה.


 אז בתחרות השנה נוספה קטגוריית אופנה. החלטתי לצלם קצת יותר מסתם בדים וחיפשתי איש מקצוע שיהיה השותף שלי למסע. פגשתי בחור בשם מיכאל פולקאנוב. הבחור מעצב יוצא שנקר שעובד באושידה. פגישה ועוד פגישה והחלטנו שמיכאל יעצב בגדים בהשראת דגים.בשלב הזה אני יושב מול בחור שאני לא ממש מכיר או יודע מה הוא שווה. הוא אמנם נראה נלהב מהפרויקט אבל בואו נגיד שכבר פגשתי כמה עושי רוח בחיי שלא הצליחו לנפח אפילו את המפרשים של עצמם. אבל זה כל הכיף בחיים האילו, הרפתקאות.אחרי כמה ימים קיבלתי סקיצות שמיכאל צייר. להגיד לכם שהבנתי מהם איך בדיוק יראו הבגדים? לא ממש אבל בערך גם נראה לי מספיק באותו הזמן. מפה לשם וקצת לפני התחרות נפגשנו שוב לראות מה יצר הבחור. לפעמים דברים מצליחים בחיים חשבתי לעצמי כשראיתי את התלבושות. מיכאל התעלה על כל מה שדימיינתי בהשקעה מטורפת של בגדים מעוצבים מ ד ה י מ י ם !!! בהשראת דגי הים האדום.

 מזוודות, ציוד, אוטו, נסיעה, קפה ודוח על מהירות ואנחנו כבר באילת.איתי ברכב מיקי גרומוב , צלם מוכשר שעובד איתי בצילומי שחיית הפעוטות. מיקי גם יעזור לי בצילומים וגם ישתתף בעצמו בתחרות.מיכאל המעצב ואילנה הדוגמנית התפנקו ויגיעו מחר בטיסה. טקס פתיחה, דיבורים, לחיים ולילה טוב, מחר מתחילה התחרות.יום תחרות ראשון, דפוק מתחילתו ועד סופו. מכיוון שהחלטתי לעשות את צילומי האופנה ביום השני והשלישי פניתי לצלם את סרט הוידיאו שלי. פקחים של השמורה, מצלמה חדשה שמעולם לא הפעלתי, ראות לא משהו והמקום הקבוע שלי שמפוצץ תמיד בזהרונים ריק כאילו כולם נסעו לנופש ביוון. הנה עבר לו יום ראשון ויקר של התחרות ואין לי

כלום, פשוט כלום.

יום תחרות שני התחיל ב5:30 לפנות בוקר. ב6:00 כבר במים .הלו"ז המתוקתק שעשיתי אתמול מחזיק מעמד יפה ואנחנו תופרים עבודה.שעה צילום וידיאו בבוקר ואנחנו כבר בשמורה מצלמים את אילנה. מים, קר, זרמים, בדים ארוכים אבל אנחנו מתקתקים. אילנה נכנסת ויוצאת מהמים כאילו איבדה שם מטבע של 10 ש"ח והיום תקופת צנע. מנוחה ועוד צילומים. מיקי מסדר בדים במים, אילנה כמו תיון ומיכאל מפרק עבודה בחוץ ומכין כבר את הסט הבא. מרגיש מצוין. הכל דופק כמו ביצת קינדר. אני מחליט שגדול עלי גם קטגורית "דג השנה" ומחליט לוותר עליה לחלוטין ולהתרכז רק במה שחשוב לי באמת. אני מתחיל להעריך את מיכאל עוד יותר. עם כל הכבוד לי, בשלב הזה אני ממתין בריחוף תחת המים , אילנה מוציאה את נשמתה בלעצור נשימה ומיכאל המלך, מתקתק עבודה כמו טרקטור. מדי פעם כשצריך לשנות משהו אני מוציא את הראש מהמים , יורה פקודה וחוזר לעמדה. עוד פעם השמש שוקעת והזמן עף לנו כמו חול ברוח. הספקנו יפה היום. אם לא היה לי סרט לערוך הייתי כבר הולך לישון.
למה שהתוכנה תעבוד עכשיו? בשביל מה לה אם היא יכולה לצאת לשביתה  בדיוק עכשיו הזו....

 ב2:00 בלילה בערך סיימתי להתקין אותה שוב והיא עובדת בשעה טובה. את הסרט אערוך כבר מחר.יש אחלה תמונות אבל אני מרגיש שזה עדיין לא זה.

אני נהנה , נהנה שחבל על הזמן. כיף לי ככה בעבודה נטו.עוד זריחה ואני וחליפת הצלילה שלי מתחברים שוב. ניפרד רק בעוד 12 שעות בערך.הפעם בגשר הנסיכה. אני מחליט שאני לא מרוצה מכל האור הטבעי הזה ומעביר את הלוקיישן אל מתחת לגשר. המחשבה היא שהפלאשים והצילום יהיו כך הרבה יותר מדויקים מכיוון שאנחנו בצל ועם זאת, האור שמגיע מחוץ לגשר ישמש רקע נהדר. אני לא רוצה אור יום. אני סוגר צמצמים חזק ומחשיך את הרקע. ככה יהיה קונטרסט טוב

יותר.
 אני אוהב את מה שמתקבל.אילנה נחתכת באצבע מברזל בגשר. פלסטר, הפסקה, הבגדים ממש לא מסתדרים. עצבים,אני עומד להתפוצץ ומחזיק את עצמי לא לשבור את הכלים.יש לי מטרה ואני הולך להשיג אותה,זה כל מה שחשוב. שיחת מוטיבציה לכולם , חיבוקים וליטופי אגו ואנחנו שוב במים מלאי אדרנלין.
בוםםם, פתאום הכל מתחבר. אני החלטי בצילום, אילנה החליטה שלנשום זו סתם פריבילגיה מיותרת ומיכאל.... איזה אלוף, איזה תותח. מה הייתי עושה בלעדיו? כל פריים שאני יורה אני אוהב. זה המקום בו אני אוהב להיות, כשהכל מתגבש בראש בגוף ובציוד בבת אחת. בשעתיים הצלחנו לצלם שוב את כל 5 הסטים. יום התחרות האחרון נגמר ואני מרוצה.ונהנה, שוב נהנה ונהנה ונהנה. מה תעשו לי? כיף לי.
מרגיש טוב עם המצלמה והפלאשים ששוקלים כמו תרמיל אבנים, עם החליפה המסריחה שכבר נדבקת לי לגוף, עם עשרות הקילוגרמים שתקועים לי על הגב בצורת מיכל ומשקולות, עם השמש הצורבת ו8 שעות של ריחוף במים. טוב לי יינעל העולם(ינעל עם י אחת או 2?)

. בוחרים תמונות , מסיים לערוך את הוידיאו- החיים טובים. יש לנו תמונות וסרט, אין פצועים ואין הרוגים(מה שיקרה להם בדרך הביתה כבר לא באחריותי), שום ציוד לא טבע  ובניגוד לשנה שעברה תהליך בחירת התמונות לא הרגיש כמו לידה ארוכה וכואבת. זהו, זה מאחורינו ואני כבר מתגעגע.
הגשנו את התמונות וישבנו במרפסת של הדירה.כל אחד מהורהר בחוויה שעבר, מחרתיים יש טקס פרסים ואנחנו בתחושה מצוינת. מיקי חוזר מחר לעבודה בבריכות בצפון.אילנה מחר כבר בבסיס שוב ומיכאל במרתפי אושידה מרצה עוד כלה.
אני נשאר כאן לבד עד שבת. מיכאל שואל אם אני לא מתבאס להישאר לבד ואני עונה שמה פתאום. הוא עושה טלפון ומודיע לי ששותפים הולכים ביחד עד הסוף. הוא נשאר איתי.את סיפור הטקס לכו לקרוא בפוסט הקודם. כאן אני רוצה להביע תודה

והערכה לשותפי לדרך.
מיקי, תודה על כל עזרתך בצילומים גם כשהקרבת זמן צילום פרטי משלך וממש לא היית חייב. זה לא מובן מאליו ואני מאוד מעריך את עזרתך.

 אילנה, כבר שנה שנייה שאנחנו עוברים את הסיפור הזה ביחד.תודה על כל שעות המים והנכונות , כל הכבוד יא אלופה.

ומיכאל פולקאנוב... אתה איש גדול ויקר. הגדולה שלך נעה בין היכולת לבצע מטלות שנתבקשת בלי לבלבל את המוח בזמן אמת ועם זאת, להיות מוביל מהלכים והחלטות חשובות. אתה השילוב בין הפועל והמנהל הכי טובים שזכיתי לעבוד איתם וזו גדולה אמיתית בבנאדם.

אתה יוצר מוכשר והקרבת עבור הפרויקט הזה הרבה יותר ממה שאני יודע. הלכת איתי למקום לא נודע באש ומתחת למים. עבודתך המקצועית כמעצב מדהימה בעיני ואין לי ספק שתגיע לגדולות. אופייך המרתק והמיוחד , איש השיחה והשותף שאתה, יובילו אותך אל הניצחון בדרכך המקורית והמיוחדת. אני מוריד את כובעי בפניך וקד קידה של הערכה אין גבול.תודה.

התמונות המפוזרות לאורך הפוסט הם אילו שהכי אהבתי לאחר עיבוד כמובן,כאן אין שופטים שיגידו לי איך אני רוצה שיראו התמונות שלי. יותר מידי או פחות מידי תחליטו כל אחד לעצמו, אני מת על התוצאה.

ודבר נוסף. בחלק מהתמונות השתמשתי לראשונה (עבורי) בטכניקת HDR. השתדלתי לא להגזים למרות שלהגזים זה חלק מאוד נכבד ממני ומהצילום שלי. תנסו HDR גם מתחת למים. נראה לי שהתוצאות מענינות מאוד.

תמונות נוספות מהצילומים בתחרות תוכלו לראות אצלי באתר , פשוט לחצו כאן


 בפוסט הבא- מצלמת וידיאו קטנה ומדהימה, צוללת מוסמכת ובעלת עין רחבה ביותר ועוד אנשים טובים של אמצע החיים.



18 בנוב׳ 2010

תחרות הצילום EPSON RED SEA 2010

שירן בדרך לצילום
אהלן, בסוף שבוע שעבר חזרתי מתחרות הצילום EPSON RED SEA 2010 שהתקיימה זו השנה השישית באילת. אודות התחרות הרחבתי כבר בפוסט קודם EPSON RED SEA 2009 . בפוסטים הבאים אכתוב על העבודה הטכנית בקטגוריות בהן השתתפתי, על השותפים המדהימים למסע ועוד. כאן בא לי לחלוק רגשות ותחושות שעברתי בתחרות הזו. ולא, אל תכינו את הממחטות. על התחרות בקצרה:3 ימים של צלילות בהם מצלמים כמון מטורפים מתחת למים. כמו תייונים, נכנסים ויצאים מצלילות שוב ושוב, מטעינים סוללה , מחליפים כרטיס זיכרון, מיכל חדש וחוזרים לצלול. גם השנה התחושות היו מעולות, האוירה הייתה מצוינת והארגון, כל הכבוד לארגון התחרות.את התמונות שמצלמים אסור לערוך בשום תוכנת עריכה ולו גם את התיקונים הקטנים ביותר, מה שצילמת זה מה שיש.100 צלמים מכל העולם וכמובן מישראל שמתחרים על פרסים כספיים מכובדים ולא פחות חשוב, תהילה.השנה לראשונה הוספה קטגורית צילום אופנה תחת המים לתחרות ובה אני השתתפתי. בנוסף הגשתי סרט לקטגוריית הוידיאו.נקפוץ רגע לסוף התחרות, טקס הענקת הפרסים.לראשונה בחיי הרגשתי התרגשות מסוג זה. אחרי כל העבודה הקשה אתה מאוד רוצה לזכות. הגשתי את התמונות שבחרתי לייצג אותי ולא ידעתי מה המתחרים הגישו עד יום הטקס. התחושות נעות בין התרגשות וציפייה לבין הכנה לאכזבה , בין התחושה שהפעם זה אתה שמנצח לבין הרצון להרגיע את עצמך ע"מ לא להתאכזב יותר מידי כשלא שמך יקרא לבמה. מבין כל הצלמים שהגישו מועמדות לקטגוריה, רק 5 מועמדים לפרס ורק 1 מהם יזכה במקום הרשון ויקח את הפרס.
הטקס התחיל ושמות המועמדים הוקראו קטגוריה אחר קטגוריה. בתור בעל עסק הקובע מדיניות לעצמו ולסובבים אותי, בתור אחד שרגיל לשלוט ולהחליט לגבי הצעד הבא הדרך ולפעמים גם התוצאות, תחושת חוסר הוודאות חדשה לי ולא מוכרת. זה לא משא ומתן בו אני קובע את הכללים או מתכופף לשל אחרים. זו גם לא תחרות ספורט שהניקוד בה נקבע בצורה מאוד ברורה , זו תחרות בה אתה מגיש את נשמתך לכמה שופטים שיכולים לאהוב או עלולים לשנוא את עמל כפיך.
.כמה שמחתי כששמי הוצג כמועמד בקטגוריות אליהם הגשתי תמונות וסרטים, קטגוריית האופנה והוידיאו. כמה הופתעתי שתמונה שצילמתי הייתה מועמדת לפרס חביב השופטים אליו בכלל לא כיוונתי.כמה מוזר הטעם בפה כשלא שמך נקרא לקבל את הפרס..... בדרך הביתה היו לי 4 שעות נהיגה להבין מה אני מרגיש.
מיכאל המעצב ואילנה מתכוננים לכניסה למים
הרגשתי שהתבגרתי,  זה שלא זכיתי לא הצליח להאפיל על 3 ימים נפלאים של לעשות נטו את מה שאתה אוהב. בלי ניירת, בלי לקוחות, בלי טלפונים, רק לצלול ולצלם.טעמו של הפרס בוודאי מתוק מדבש, אולם רק כתוספת מדהימה לעשייה הכ"כ מהנה.שמחתי לגלות שכשזה נטו היצירה ואני(וכל שותפי למסע כמובן) אני עדיין מאוהב במקצוע שלי כמו ביום הראשון. גיליתי שעבורי התחרות הזו היא כמו חופשת צילום מרוכזת , כמו הדבר עבורו התחלתי את דרכי אז מזמן כשחלמתי על צילום תת-מימי כמקצוע.הסתבר לי שהתחרות הזו חשובה לי ולו רק כתירוץ לכמה ימים בשנה לעזוב הכל ולעשות מה שאני באמת אוהב.

13 באוק׳ 2010

התנהגות האור הטבעי מתחת למים

 לאור ישנה חשיבות עצומה ביצירת תמונה, כל תמונה. נכון שתמונה מורכבת מכמה גורמים: טכניים, לוקיישן, רעיון וכ"ו.  אבל, כל אילו לא יעזרו אם לא נדע לשלוט באור ובתאורה שלנו או יותר נכון, לתעל את האור ולהצליח לגרום לו לעבוד עבורינו בכדי להשיג את התוצאה אליה אנו שואפים בתמונה. בכדי לדבר על אור טבעי מוטב שנבין לפחות על קצה המזלג מהו אור, ממה הוא מורכב וכיצד הוא מתנהג.אז תחזיקו חזק, הנה מגיע הסבר פיזיקלי קצר,נקווה שלא יכאב...

האור הוא אנרגיה, קרינה אלקטרומגנטית, ההמכילה גלים באורכים שונים.אורכי הגלים מתפרשים בעין שלנו כצבעים שונים בטמפרטורות שונות, חמים וקרים(הקשת הנראית לעין  נעה בין אדום לסגול). הגלים הארוכים הם החלשים או בעלי אנרגיה נמוכה יותר,הם מייצרים את מה שאנו רואים בעין כצבעים חמים. הגלים קצרים, החזקים יותר , מייצרים את מה שאנו רואים בעין כצבעים קרים.עד כאן ההסבר הפיזיקלי , מי שרוצה להעמיק יותר וללמוד על פוטונים, ארכי גל קיטוב וכ"ו , מוזמן להרשם ללימודי אופטיקה, לנו זה מספיק בהחלט בכדי להבין את התנהגות האור תחת המים.

אז מה קורה עם האור מתחת למים? מתחת למים האור, נספג ונעלם במהירות גדולה. הגלים החלשים יותר(צבעים חמים) נעלמים ראשונים  עד אשר אנו נשארים עם כחול בלבד. והנה תרשים ותמונה להמחיש את העלמות הצבעים בכל עומק תחת המים.
התמונה הבאה צולמה בעומק של כ 10 מטרים. החלק השמאלי שלה הואר בפלאש ואילו הימני, אליו לא הגיע האור כלל, ממחיש את העלמות הצבעים בעומק וכיצד נראים(או לא נריאם) הצבעים.

התמונה בעומק של כ 10 מטרים, החלק שאינו מואר בפלאש כולו כחול ונטול צבעים
אז בעצם בעברית פשוטה, ככל בנעמיק יותר מתחת לפני המים, יעלמו לנו הצבעים עד אשר נישאר עם כחולים סגולים.
תוסיפו לזה את העובדה שאם אנו מצלמים אוביקט במרחק גדול מאיתנו, האור צריך לנוע גם למרחק ולא רק לעומק וקיבלתם אתגר ואולי את אחד ההבדלים הגדולים בין צילום מעל ומתחת למים.

אז בואו נראה איך אפשר להתמודד עם האתגר הזה. בתור התחלה, אחרי שהבנו את המגבלות , מוטב לנו שנקבל אותם. אלא אם כן יש לכם עשרות פנסים חזקים שאתם מתכוונים להוריד איתכם למצולות ולהאיר אוניות טרופות כמוט בסטודיו, זה המצב. אז קבלו כמה המלצות שישפרו את איכות הצילום שלכם תחת המים ויעזרו לכם בהתמודדות עם תאורה תחת המים:

תכנה לעיבוד תמונה:
אני כותב את האפשרות הזו ראשונה ע"מ להיפטר ממנה ולהשאיר לכל אחד מכם את הויכוח על האתיקה המקצועית בנוגע לשימוש בתכנת עיבוד תמונה. באופן אישי, אצלי אין תמונה שלא עוברת מסע קצר לפחות בתכנה שכזו. ההגבלות של ציוד הצילום והכניסה של העולם הדיגיטלי הפכו תכנות כאילו לחלק מכלי העבודה של הצלם. אני משתמש בהם ע"מ לשפר תוצאות טובות ולא ע"מ להמציא תוצאות. בתוכנות אילו ניתן לשפר את הצבעים , החדות ושאר פרמטרים שהמצלמה לא הצליחה לתרגם בצורה מושלמת. כצלם מקצועי אני אמור לספק ללקוח תמונה מעולה ועבורי השימוש בתוכנות אילו הם עוד חלק מתהליך הצילום בדרך לתוצאה הרצויה.
 איזון לובן -white balance- wb
כמעט בכל מצלמה, גם בפשוטות יותר ישנן מספר פונקציות לאיזון לובן. בין אם תבצעו איזון לובן ידני ובין אם תשתמשו באחת האפשרויות האוטומטיות שיש לכם במצלמה, שווה לנסות מגוון אפשרויות של איזון לובן בעומקים שונים. איזון לובן נכון יכול לשפר ולשדרג מאוד את תוצאת הצבעים בתמונה שלכם בצורה משמעותית  ממש כמו תמונת התמנון הזו:




 צלמו מקרוב
להתקרב עד כמה שניתן לאוביקט הצילום. בצילום תחת המים אני משתדל לצמצם את המרחק ביני לאוביקט כמה שיותר. כך האור החוזר מהאוביקט אל המצלמה צריך לנוע מרחק קטן יותר.גם מסת המים ו/או עכירות המים המפרידים ביננו לבין האוביקט משפיעים על איכות התמונה.לכן בכל מקרה מומלץ לצלם ממרחק קטן לאוביקט ככל שניתן.
צילום מקרוב, האור יצטרך לעבור פחות מרחק

 צלמו בעומקים רדודים.

מה יש? מי אמר שבכדי לצלם תמונות תת-מימיות טובות צריך לרדת לטיטאניק? בעומקים הרדודים רוב הצבעים עדיין נמצאים ואנו יכולים לצלם תמונות מצוינות בעזרת שימוש באור השמש החודר אל המים בלבד. נכון שזה מגביל אותנו אבל גם בעומקים רדודים יש בהחלט מה לצלם ואם תדפדפו בתמונות צלמים מקצועיים באינטרנט תראו, שהרבה מאוד מהצילומים מתבצעים בעומקים רדודים.לצורך הענין, אני באופן אישי, כל עוד אני לא ממש חייב להעמיק אעדיף להישאר ברדודים, שם מובטח לי אור טוב יותר וחופש פעולה גדול. כמו בתמונה הבאה למשל אשר צולמה בעומק של כ3 מטרים ללא תאורה מלאכותית תוך שימוש באור השמש החודר למים בלבד.



















 השתמשו בתאורה מלאכותית.
גם במצלמות POUNT ַ SH OOT הפשוטות יותר ישנו פלאש מובנה שיכול לעזור. תאורה מלאכותית יכולה להיות פלאש תת-מימי או תאורה קבועה . בעזרת התאורה המלאכותית אנחנו בעצם מביאים את האור איתנו למעמקים. כך אנו יכולים להאיר את האוביקטים שאור השמש אינו מגיע אליהם ולקבל צבעים טבעיים ומצוינים. כמו בתמונות הבאות :




 








14 בספט׳ 2010

צילום תת-מימי , המימד הנוסף...

אחד הדברים שאני אוהב בצילום תחת המים הוא את האפשרות להשתמש במימדים נוספים של גובה ועומק בצילום.
הכוונה היא שבמים, אני יכול להתמקם מתחת לאוביקט ולכוון את המצלמה כלפי מעלה.התמונה תהפוך למרהיבה יותר ככל שתהיו קרובים לאוביקט שאתם מצלמים בין אם זה דג, סלע או כל דבר אחר. בצורה זו  נוסף לתמונה את מימד הגובה בו אנחנו ממעטים להשתמש בצילום מחוץ למים.  מה שהופך את הצילום בצורה זו למענין זו העובדה ש"התקרה"   (הנקראת גם "תקרה רכה" להבדיל מ"תקרה קשה" בצלילות בתוך מערות) שלנו שהיא החלק התחתון של פני המים,פשוט נראית מצוין בתמונות אם צילמנו בזוית ובחשיפה הנכונים. הנה כמה דוגמאות לצילום במים המשלב את ה"תקרה".

ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה.

אחרי שהבנו את הרעיון של השימוש במימד הגובה וצילום בשילוב "תקרת "  המים הגיע הזמן לשלב בתמונות מסוג זה את מקור האור הטבעי האולטימטיבי- השמש. אני מדבר על לצלם תמונה כשהעדשה שלנו מכוונת אל תוך כדור האור שנוצא מפגיעת השמש במים. קרני השמש פוגעת בחלק העליון של פני המים ונשברות ויוצרות עומק וצורה מרהיבים אשר ניתן וצריך להוסיף לתמונה.את קרני השמש ניתן בשינוי חשיפה ובשעות שונות של היום לשלב בתמונה במגוון צורות או אפילו להשתמש בכדור האור בלבד ללא אפקט הקרניים. הערה לגבי צילום קרני השמש במים : הטכניקה לצילום טוב של קרני שמש היא מעט מורכבת ודרשת ניסיון רב ושליטה טובה במצלמה, בפעם אחרת ארחיב עוד בנושא זה בקצרה אומר כאן שמדובר בשילוב של מהירות תריס גבוהה יותר וצמצם ידני .

הנה כמה תמונות המדגימות צילום אוביקט בשילוב "תקרה" ואור השמש".



אז צילמנו את האוביקט שלנו וכללנו בתמונה גם את ה"תקרה" ואפילו את קרני השמש, זה מקסים אבל ניתן לשדרג עוד תמונות מסוג. כאן אולי מתבטא השוני העיקרי בין צילום במים ומחוץ למים. בתוך המים אני יכול להוסיף בין האוביקט שלי לבין השמיים("התקרה") עוד אוביקט, לדוגמה את בן הזוג לצלילה. או...,  אז התוצאה כבר הופכת למיוחדת באמת וחווית הצילום למאתגרת יותר. כמובן שיש לתאם לפני הצלילה עם בן/בת הזוג מה אתם צריכים ממנו מכיוון שבזמן הצילום הוא יהיה במרחק של כמה מטרים מכם וקצת קשה לצעוק תחת המים עד כמה שאני זוכר. תאמו את הצרכים והרצונות בבירור לפני הכניסה למים, סמנו בתנועות ברורות את הרצון שלכם מהחבר.עם דגים וחיות אחרות קצת קשה לתאם מיקום וזמן אבל לפעמים עם טיפת מזל.....

דוגמה לתמונה בה כלול אוביקט קרוב, "תקרה" , קרני השמש וצולל נוסף המוסיף מימד של עומק לתמונה.



לסיום, ההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם היא פשוט לנסות. רדו למים וצלמו הרבה. נסו חשיפות ומהירויות שונות לימדו מהתוצאות ושפרו מפעם לפעם. בהצלחה...







6 בספט׳ 2010

שנה טובה

אנשים יקרים באשר אתם. שנה חדשה בפתח ואיתה תקוות חדשות,
חלומות, אהבות ובעיקר התחלות חדשות. מעומק ליבי אני מאחל לכם
הצלחה בכל מעשיכם ואת כל הטוב שבעולם.

שלכם
שירן ולק

3 באוג׳ 2010

נעים מאוד, אני מארז הצלילה שלך...

בכדי להכניס מצלמה אל מתחת למים צריך מארז(housing) .  תפקיד המארז הוא ברור ופשוט:  להגן על המצלמה שלכם מפני מגע עם המים . בפעם האחרונה שבדקתי החיבור בין מים לציוד צילום לא עושה טוב לציוד...


באופן אישי אני משתמש ב2 סוגי מארזים: מארזים רכים של חברת EWA-MARINE ומארזים קשיחים של חברת IKELITE. גילוי נאות לפני שנתחיל:  היבואן של מארזי EWA MARINE , הנמצא בצמוד לסטודיו שלי, הוא חבר טוב ואיש יקר. אני מפרגן לו ואני הוא זה שהמלצתי לו לייבא את מארזי החברה לארץ, מפני שאני עובד איתם שנים וחושב שהם מעולים. עכשיו אפשר להתחיל?

קיימים אין ספור מותגים וחברות המייצרים מארזי צילום למים. כמעט לכל מצלמה קיים מארז כזה או אחר,  החל במצלמות הקטנות (point& shot) ועד למצלמות מקצועיות , מצלמות וידיאו וכ"ו. היום אתן סקירה כללית על מארזי הצלילה לסוגיהם, איפה מה כמה ולמה ובכל פעם אפרט על מארז צלילה אחר ואכנס לעומקו.

המארזים מתחלקים לכמה קטגוריות עיקריות ע"פ ההבדלים הבאים:
סוג המצלמה, עמידות לעומק , מארזים קשיחים ומארזים רכים.

גם במארזים הרכים וגם בקשיחים (מיד אסביר על ההבדלים)ניתן למצוא כיום מארזים המתאימים כמעט לכל סוג וגודל של מצלמה.לכל אחד מהסוגים יתרונות וחסרונות והנה הם לפניכם:

מארזים רכים- :
 המארזים האילו, כשמם כן הם, עשויים מחומרים רכים. חומרים כגון: גומי,PVC ושאר מיני חומרים ותרכובות . המארזים הרכים נראים ומרגישים כמו שקית נילון מאוד איכותית והסגירה שלהם פשוטה ביותר בעזרת סוגר העשוי מ2 חלקים. את הסוגר מחברים חלק על חלק כשבינהם נמצא החלק הפתוח של המארז וכך נוצרת האטימה.
התפעול של כפתורי המצלמה מתבצע בלחיצות על כפתורי התפעול דרך המארז, בדיוק כפי שאתם רגילים מחוץ למים.אני מקבל פניות מאנשים ששואלים אותי האם באמת "שקית הנילון" הזו תגן על המצלמה ממים ועד כמה המארזים האילו עמידים.... גם אני בתחילת הדרך כשחיפשתי פתרונות להכנסת ציוד הצילום למים שאלתי את עצמי את השאלה הזו.מאוד חששתי מהמארזים הרכים ובאחת הגיחות לאילת הצלחתי לשים את ידי על מארז כזה לניסיון.אחרי צלילה בעומק של כמעט 40 מטר הבנתי שאין שום בעיה ורכשתי לי מארז כזה. אך שימו לב, תמיד, אבל תמיד קיראו היטב את הוראות היצרן ובידקו עד איזה עומק מותר לרדת עם מארז כזה או אחר.לכל סוג יש עומק מכסימלי שונה ואין טעם להתחכם.

יתרונות מארזים רכים:
מחיר - מחיר המארזים הללו זול מאוד יחסית לחבריהם הקשיחים.

פלאש+מצלמה באותו המארז- המארזים האילו (בדגמים מסוימים)מגיעים עם אפשרות להכניס גם את הפלאש שעל המצלמה אל תוך המארז (אם אתה הבעלים של DSLR)בלי שום צורך בחלקים נוספים או תוספות. כך אנחנו יכולים לרדת לצלול עם פלאש ומצלמה במחיר של מארז אחד(בניגוד למארזים הקשיחים).

אותו מארז - מצלמה שונה: בחלק מהמארזים הרכים ניתן להשתמש בכמה סוגי מצלמות.

ניידות- המארזים הרכים תופסים מעט מקום ונוחים מאוד לנסיעות/טיסות/טיולים. משקל המארז שואף ל 0 ,אינו מכביד וקל לאכסון .

חסרונות:

עדין - למרות הכל לא מדובר בפלדה ומארז כזה עלול להתחורר אם לא נשמור עליו היטב. גם באחסון וגם בשימוש יש לזכור לנהוג בו בעדינות, לא להניח על משטח שאינו חלק ולהיזהר מאוד ממגע  עם סלעים או אביזרים חדים ובולטים.

מוגבל באפשרויות- לא ניתן לחבר למארז הרך חלקים נוספים,תאורות, עדשות וכ"ו. מה שיש זה מה שיש ןלכן המארז הזה פחות מתאים למי שרוצה לצלם צילומים מורכבים יותר הדורשים יותר מפלאש על המצלמה.


מארזים קשיחים:
ניחשתם נכון, אילו מארזים העשויים מחומרים קשיחים (:
גם כאן, אין ספור חברות סוגים ומותגים.חלקם מתרכובות פלסטיק שונות, או מתכות.המארזים הללו עמידים  יותר מטבע הדברים ובד"כ מתאימים לסוג מסויים של מצלמה בלבד.המארזים הללו עמידים לעומקים גדולים יותר ועמידים יותר בפני הסביבה.למארזים הללו בהתאם לסוג המצלמה ישנם כפתורים חיצוניים לשליטה על כפתורי התפעול של המצלמה.
המארזים קשיחים הם בד"כ מודולרים. המארז לגוף המצלמה נקנה בנפרד,port(מארז לעדשה) בנפרד, תאורות בנפרד וכ"ו.
מארזים קשיחים נאטמים ע"י גומייה אחת או יותר(O-RING) וע"י סגירה עם קליפסים חזקים.הפלאשים איתם עובדים במארזים אילו הם פלאשים ייעודיים המוגנים ממים. החיבור בין הפלאש לגוף המצלמה מתבצע ע"י כבל סינרון תואם.הפלאשים מחוברים לזרועות גמישות באורכים שונים היושבות בתוך תושבת בגוף המארז.

חסרונות מארזים קשיחים:

מחיר - המחיר כואב, פשוט כואב. מחיר סט שכזה הכולל מארז לגוף מצלמה+מארז לעדשה+2 פלאשים, זרועות פלאשים וכבלים מתאימים - מתחיל באיזור ה15.000 ש"ח ונע צפונה חזק בלי שום גבול.

ניידות: המארזים הקשיחים שוקלים לא מעט ותופסים מקום רב. קחו בחשבון עוד מזוודה משמעותית לסחוב במקרה הטוב.

תפעול: התפעול מעט מסורבל בשל הגודל והפלאשים דורשים כיוון מדויק מחדש בכל צילום כמעט.

יתרונות-

רק ככה אפשר לצלם בצורה מקצועית,נקודה.: עבור צלם המחפש את הדבר האמיתי, סטודיו נייד שיורד איתך למעמקים, אין פתרון אחר. ככה זה כשרוצים יותר מציוד הצילום שלך, במים ומחוץ להם.

עמידות: מארזים קשיחים עמידים מאוד ובעלי כושר סיבולת וספיגה גדולים.לא כל זיז בסלע יחורר אותם ולא כל מברג ששכחנו על השולחן יפנצ'ר אותם.

מודולרי: אמנם עסק יקר אבל ניתן לרכוש מגוון כיסויים לעדשות שונות, להוסיף עוד תאורות,לעבוד עם פלאשים עם רדיו סלייב ועוד.

עד כאן על קצה המזלג לגבי ההבדלים בין המארזים הקשיחים והרכים. מדי פעם אבחר סוג אחר של מארז ואקח אתכם ואותו לסיבוב ניסיון. לכם המחפשים מארזי צלילה ולא חשוב לאיזו מצלמה קבלו המלצה:
ישנו אתר אינטרנט הנקרא DIGIDEEP.COM .

באתר זה תוכלו לחפש ע"פ דגם המצלמה את המארז המתאים לכם ולהיפך. האתר מאוד שימושי ומפורט  ויש בו אחלה כתבות וחדשות מעולם הצילום התת-מימי.


2 באוג׳ 2010

הו אילנה....

אני תמיד מחפש נושאים חדשים לצילום. בכל פעם החיפוש הופך מאתגר יותר. את אילנה הכרתי לפני כשנה בזמן שחיפשתי מישהו לצלם באליפות העולם לצילום תת-מימי לשנת 2009. כשנתקלתי בתמונות שלה ידעתי שזהו זה .בואו נגיד שמה שהבחורה יודעת לעשות עם הגוף שלה, אם אני או אתם ננסה לעשות, ידרשו פחח מעולה וכירורג מוכשר בכדי לחבר את חלקי הגוף שלנו בחזרה....
נפגשנו בסטודיו לצילומי טסטים, תמיד אני מתחיל בסטודיו, ככה אתה יכול להכיר קצת יותר טוב ולשבור את הקרח וגם לתאם ציפיות, להראות דוגמאות לשתף ולהתיעץ. הטסטים היו קצרים ומדהימים.החלטנו לרדת למים. אילנה הבטיחה להביא בגדי גוף ואביזרי התעמלות ואני הבטחתי להביא מצלמה ובריכה.

רציתי תמונה אחת, שפגט מתוח על פני המים כשאילנה הפוכה לגמרי. הרעיון היה להציג את התמונה הפוכה, כאילו פני המים הם הרצפה. וכבר הכנתי את עצמי לעשרות ניסיונות תוך כדי תפילה שבסוף נצליח.

מניסיון, לא כל מי שכוכב מחוץ למים זוהר גם בתוכם. ראיתי הרבה אלופי עולם שהגיעו למים והיה להם מאוד קשה לספק את הסחורה אם בכלל.נכנסנו למים ואני הסברתי לה על הנשימה תחת המים, איך צפים ואיך שוקעים ומה לעשות עם הפנים בכדי שלא יתעוותו . אילנה הסתכלה עלי באדישות משהו ואחרי  2 דקות של נאום על הקשיים בצילום תחת המים, תעשי ככה, אל תעשי ככה..... אמרה בקצרה: הבנתי -קדימה. עוד גיבורה חשבתי לעצמי, תכף היא כבר תבכה שנכנסו לה מים לאף ואז אני אצטרך להסביר הכל שוב.

ירדתי למים, כיוונתי את התאורה, התמקמתי וחיכיתי שאילנה תעשה את שלה..... בום. טבילה ראשונה והיא פוגעת בול. בלי הצגות בלי קשקושים פשוט בול. יריתי תמונה אחת בלבד. עליתי לפני המים, הסתכלתי עליה, הסתכלתי על התמונה שצילמתי ושאלתי את עצמי מה נעשה עכשיו עוד שעתיים במים.התמונה היתה מושלמת, בדיוק מה שרציתי. הרקע חשוך כמו שצריך, התאורה מדויקת ואילנה יושבת הפוך על קיו המים כמו פלס.

זה בסדר היא שואלת אותי? זה בסדר אני עונה נבוך....
נשארנו עוד במים, ניסינו כל מיני אביזרים מהתעמלות הקרקע , סרטים, כדור , חישוק.... היה פשוט מדהים. אילנה, תודה את מדהימה. אילנה ואני השתתפנו יחד באליפות העולם לצילום תת-מימי לשנת 2009. התמונה שצילמתי את אילנה בתחרות זכתה במקום רביעי בעולם ב2 קטגוריות.

ועכשיו קצת על הצד הטכני של צילום כזה:
כמו שתראו בוידיאו הבריכה אינה עמוקה, אדם ממוצע עומד בה במים עד החזה. לצילום כזה אין צורך בעומק רב.לצילום כזה גם אין צורך במיכלי צלילה, לוקחים נשימה, אני יורד אל מתחת למים להתארגנות זריזה ואילנה יורדת כמה שניות אחרי כשאני כבר מוכן.בכדי לקבל רקע שחור לגמרי אפשר להוריד רקע בד למים, זה עובד מצוין, לא רואים את הקטעים האילו בוידיאו אבל גם בזה השתמשתי בחלק מהתמונות.
בוידיאו רואים שהבריכה מוארת,אז איך בכ"ז הרקע של התמונות יוצא כהה לחלוטין? פשוט, צמצם סגור מאוד. 14 לדעתי או 16, זה בשילוב מהירות תריס 160-125 מעלים את כל האור הסביבתי ומה שמואר היא רק אילנה מאור הפלאשים בלבד.
את הפלאשים אני משתדל לכוון בזוית כזו שלא תאיר על הרצפה וכך ומצלם מלמטה כלפי מעלה וכל גם הרצפה נעלמת ולא נראית בתמונה.
אבל שימו לב שכן רואים את ההשתקפות של הרצפה הכחולה על פני המים.

תודה לרפי פרזי שצילם את הוידיאו וד"ש לאילנה......

אליפות העולם הצילום תת-ימי - EPSON RED SEA 2009

הEPSON RED SEA היא תחרות צילום יוקרתית לצילום תת-ימי המתקיימת מזה 6 שנים ברציפות באילת.התחרות נחשבת כיום לאחת התחרויות היוקרתיות בעולם הצילום התת-ימי ומושכת אליה עשרות רבות של צלמים, מקצוענים וחובבים מכל קצוות תבל.גם השנה בנובמבר 2010 תתקיים התחרות.אז למה רשמתי בכותרת 2009? כי זו השנה בה השתתפתי לראשונה בתחרות זו ואף זכיתי במקום הרביעי בעולם ב 2 קטגוריות שונות מבין 170 הצלמים שהשתתפו. לפני שנתקדם ואספר לכם על התכניות שלי לתחרות השנה, חשוב לי לספר את סיפור התחרות של 2009- הנה זה מגיע:

ב4 השנים הראשונות בהן התקיימה התחרות לא השתתפתי.או שלא הייתי בארץ או שהייתי עסוק מידי.  באמצע 2009 פגשתי בחורה מקסימה בשם אילנה שהיא מתעמלת אמנותית עם יכולות גוף מדהימות. לאחר שראיתי תמונות שלה מעל המים היה לי ברור שאני רוצה לצלם אותה תחת המים .החלטתי שאם הצילום איתה ילך כמו שאני רוצה, השנה אני נוסע איתה לתחרות באילת ומתחרה אפילו שאין קטגורית צילום אנשים תחת המים.הצילומים עם אילנה היו מדהימים ובנובמבר 2009 נחתתי באילת ונרשמתי לתחרות.כשנכנסתי למועדון הצלילה בו מתרכזת התחרות נדהמתי. עשרות על עשרות של צלמים על ציודיהם, מכל רחבי העולם הגיעו להתחרות. ציוד צילום מהמובילים שיש, צלמים בעלי תארים וניסיון שהפתיעו אותי מאוד,והכי בולט, בתוך כל אוירת הכיף הזו,החברה הגיעו עם כוונות מאוד רציניות , הם לא באו לשחק, הם באו להתחרות ולזכות.הגישה שלי היתה שונה, 2 צלילות ביום, הכל ברגוע ובכיף,לא מענינת אותי הזכיה(כן?אז מה אתה עושה פה??) אני באתי להנות .



התמונה איתה זכיתי במקום הרביעי
החלטתי שביומיים הראשונים אני מצלם טבע, אין טעם להשתתף בתחרות ריצה כשאתה הולך על הידיים נכון? וביום האחרון לצלם את אילנה.שתיתי עוד קפה, הכנתי את הציוד לאיטי ומסביבי כמו כוורת דבורים הומה הצלמים יוצאים מצלילה , מחליפים סוללות ומיכל ומיד חוזרים למים בכדי לא לפספס אף שנייה בה אפשר לצלם עוד תמונה. ואני מה כפת לי? אמרנו ברגוע לא? כל הרגוע הזה החזיק מעמד בערך שעה.היצור התחרותי שבי לא יכל לסבול את כמות הצלילות והתמונות המדהימות ששאר המתחרים צילמו. ביום הראשון תפרתי 8 שעות נטו תחת המים וכך גם ביום השני.צולל ומצלם, צולל ומצלם, נצמד לסלע 40 דקות בלי לזוז רק כדי לירות בדיוק בשנייה שהדג שאחריו אני עוקב יזיז את הראש לתנוחה הרצויה. עוד מיכל אויר מתרוקן ועוד פלאש נכנס לטעינה. הייתי בטירוף וכך גם כל מי שמסביבי. את חליפת הצלילה קילפתי מעלי רק לפני השינה וציוד הצילום שלי ירה כמו משוגע.עוד אתר ועוד חיפוש אחרי התמונה הבאה.בסוף כל יום פורק את מאות התמונות למחשב וכבר לא יכול לחכות ליום הצילום הבא.רכבת הרים מטורפת, אנרגיות מדהימות ואדרנלין ברמות גבוהות.יום התחרות השלישי והאחרון הגיע,עדיין מאוד התלבטתי אם כדאי לצלם את אילנה מכיוון שמבירור שעשיתי עם מארגני התחרות הבנתי שאני מבזבז את הזמן. זה נחמד לצלם אנשים במים אמרו לי,אבל זו תחרות של צילום טבע... כך הסבירו לי בעדינות.החלטתי ללכת על זה בכ"ז, אילנה הגיע לאילת ובבוקר יום התחרות השלישי נכנסנו למים. אני עם ציוד צלילה וחליפה ואילנה עם בגד גוף של מתעמלות.נובמבר במים של אילת , המים לא חמים בלשון המעטה ואילנה קופצת למים באיזור גשר הנסיכה.קרררר, לה קר לי פחות.כבר מחוץ למים החלטנו על אילו תמונות אנחנו מצלמים בכדי לא לבזבז זמן במים הקרים והתחלנו לצלם.אילנה האלופה עשתה כל מה שצריך בצורה מושלמת ואחרי שעה במים כשהודעתי לה שסיימנו, אמרה לי שלדעתה צריך עוד קצת בכדי להיות בטוחים שיש את התמונה.הבחורה באה לעבוד.אבל אני כבר ידעתי שיש לי את התמונה שרציתי, אחרי כמה שנים של צילום יש רגע קסום בו אתה לוחץ על הכפתור ורואה את הכל מתחבר בדיוק לדבר הנכון. לפעמים זה לוקח שעתיים ולפעמים 2 דקות. בכל מקרה אחרי הרגע הזה כבר אין טעם לצלם יותר, ככה זה לפחות אצלי.ואני ידעתי שיש לי את התמונה. האמת, זו היתה אחת הראשונות שצילמתי עם אילנה והמשכתי בעיקר כי היה לי קשה להסביר לבחורה שהגיע במיוחד מת"א שאחרי 5 דקות במים לא צריך לצלם יותר.



זהו, נגמרו 3 ימי הצילום, כל מה שנשאר כעת זה לבחור 5 תמונות , להגיש לשופטים ולחכות לטקס הענקת הפרסים ומסיבת הסיום.אז זה לא כזה פשוט.התיישבתי מול הלפטופ שלי ופתחתי את התמונות, אלוהים אדירים, יותר מ1000 תמונות מהן אני צריך לבחור 5.את המיון סיימתי 5 שעות אח"כ. עוד תמונה שויתרתי עליה, עוד התלבטות, ואולי דוקא את זו ולא את ההיא?מאוחר בלילה הקאתי 5 תמונות לתיקיית השיפוט הסופית,4 תמונות טבע ואחת של אילנה.והרגשתי חרא... הרגשתי מוזר,הרגשתי מרוקן. לעולם לא אדע באמת אבל נראה לי שככה מרגישה יולדת אחרי 20 שעות בחדר לידה.האדרנלין ששטף אותי ב 3 ימי התחרות נעלם בשנייה אחת, האנרגיה שלי ליקקה אבק מהרצפה והרגשתי מעין עצבות ובדידות איומה .ה"דאון" היה מטורף.לא היה לי חשק לשום מסיבת סיום ושום טקס פרסים לא הדליק אותי.באותו הרגע ארזתי את הציוד וחזרתי לת"א.



שמות הזוכים במקומות הראשונים התפרסמו כמה ימים אח"כ.שלי לא הופיע שם.כשבוע לאחר התחרות נכנסתי לאתר האינטרנט של התחרות סתם בכדי לראות מה צילמו האחרים.ככה בדרך אגב הסתכלתי גם על המקומות השני, השלישי והרביעי.... השם שלי נצנץ שם. חשבתי שאני מדמיין, בדקתי שוב, עדיין אני.סגרתי ופתחתי את האינטרנט וחזרתי לאתר התחרות, עדיין אני.חברים יקרים, אין לי מילים לתאר את ההרגשות שאחזה בי. תמונה שלי זכתה במקום הרביעי בעולם , ולא בקטגוריה אחת אלא ב2.ומה שהיה הכי מדהים בכל הסיפור הזה שהתמונה היתה התמונה של אילנה.... אוחחח איזה כיף.לזכות במקום הרביעי מבין עשרות הצלמים המובילים בעולם בתחום הצילום התת-ימי ועוד בסגנון צילום שאין לו אפילו קטגורייה.... ייייישששששש, צרחתי, קפצתי ,התרגשתי ורצתי לספר לחברה כמו כל בחור ממוצע.

זה סיפור התחרות שלי משנת 2009.

השנה , 2010, הודיעו באתר התחרות העולמי שמעתה מתווספת קטגורית אופנה לתחרות הצילום הזו.אני כבר התחלתי להתכונן , יש לי את הרעיונות ויש לי את הצוות.

אני יודע בדיוק מה אני הולך לצלם השנה, רעיונות שכבר שנים שוכבים על מדף אצלי במוח ומחכים לEPSON RED SEA 2010 קטגוריית צילום אופנה תחת המים... ניפגש שם

29 ביולי 2010

אני רוצה להיות צלם תת-מימי...

שירן ולק - תאילנד-האי קו טהו- 2000
לפני כעשור הייתי הבעלים של חברת שליחויות שנקראה "מטאור שליחויות". החיים היו נחמדים אבל לי זה לא הספיק.רציתי התרגשות ואדרנלין בכמויות גדולות הרבה יותר. סיפור ארוך בקצרה,החלטתי : מהיום אני עושה בחיים רק מה שאני אוהב ולא סתם, אני אחבר בין 2 האהבות הגדולות שלי, צילום וצלילה ואהפוך לצלם תת-מימי מצליח. באותה תקופה היו בערך 10 צלמים מסוג זה בעולם והרעיון נשמע די הזוי לסובבים אותי ואפילו לעצמי.אבל אני כבר החלטתי וגם ידעתי איך: אסע למקום מיוחד עם נופי צלילות מדהימים, אצלם שם תחת המים ואחפש את המגזין שיסכים לפרסם את הצילומים, אח"כ נראה.
תאילנד,שנת 2000, האי קו-טהו ואני צולל מתחת למים ומצלם עם מצלמת הפילם הפשוטה שקיבלתי במתנה לנסיעה.
ישראל , סוף שנת 2000 , דוד פילוסוף, המו"ל של מגזין  "ים" מסכים לפרסם את התמונות שלי בתנאי שיגיעו עם כתבה.אז כתבתי, על הטיול, על המפגש עם הכריש, על היופי .... כתבתי מה שחוויתי.אני זוכר את הבוקר ההוא כשרצתי לחנות לרכוש את המגזין, התיישבתי בבית קפה ובחרדת קודש הפכתי דף ועוד דף עד שראיתי את המילים הנכספות:"כתב וצילם- שירן ולק". 2 דברים חשובים חוויתי הכרתי ולמדתי לראשונה באותם רגעים: 1- כמה מתוקה השנייה בה החלום מתגשם. 2 - כמה מהר חולפת לה שנייה. אוקי ומה עכשיו? ....

10שנים חלפו מאז, 10 שנים של כתבות ותצלומים בעיתונים ומגזינים הכי נחשבים, אפילו הייתי הבעלים (שותף)של מגזין הספורט האתגרי "אדרנלין", פילסתי את דרכי ונלחמתי על הלקוחות שלי, אני יוזם מפיק ומצלם סרטי גלישה במקומות חלומיים, חרשתי אתרי צלילה וגלישה מהאקזוטיים והמדהימים הקיימים על כדור הארץ שלנו וכל זאת עם טובי הספורטאים, אני מצלם גולשי גלים תוך שאני שוחה עם מצלמה ביד בגלים של 3-4 מטרים וללא ספק , אני חי את החלום. וכן,כמעט שכחתי , לא פחות חשוב, משלמים  לי על זה.

כיום אני מלמד צילום והבעלים  של צוות צילום תת-מימי וסטודיו לצילום. ולמה אני מספר לכם את כל זה? מכמה סיבות.

הראשונה- כי בא לי ואני מלא סיפוק וגאווה על הדרך שעברתי.
השנייה-בכדי שנכיר מעט טוב יותר(או לפחות שאתם תכירו אותי)
השלישית - כי הבלוג הזה ידבר לא רק על צילום אלא גם על דרך חיים ,חוויות ואנשים שבדרך.
והרביעית- כי חשוב לי להגיד שחלומות,הזויים ככל שיהיו, ניתן להגשים.יש לזה מחיר... אבל זה אפשרי.

מדי יום אני מקבל פניות וטלפונים המבקשים להתייעץ לגבי צילום מעל ובעיקר מתחת למים.איך כדאי ועם איזה ציוד? איך להאיר ואיך....

בבלוג הזה אפרסם טיפים ושיטות צילום שלמדתי בדרך  וגם כאילו שפיתחתי בעצמי, אשתף אתכם בימי צילום שלי ואשתדל לענות על שאלות.

מקווה שתהנו

שירן ולק         לאתר שלי