3 באוג׳ 2010

נעים מאוד, אני מארז הצלילה שלך...

בכדי להכניס מצלמה אל מתחת למים צריך מארז(housing) .  תפקיד המארז הוא ברור ופשוט:  להגן על המצלמה שלכם מפני מגע עם המים . בפעם האחרונה שבדקתי החיבור בין מים לציוד צילום לא עושה טוב לציוד...


באופן אישי אני משתמש ב2 סוגי מארזים: מארזים רכים של חברת EWA-MARINE ומארזים קשיחים של חברת IKELITE. גילוי נאות לפני שנתחיל:  היבואן של מארזי EWA MARINE , הנמצא בצמוד לסטודיו שלי, הוא חבר טוב ואיש יקר. אני מפרגן לו ואני הוא זה שהמלצתי לו לייבא את מארזי החברה לארץ, מפני שאני עובד איתם שנים וחושב שהם מעולים. עכשיו אפשר להתחיל?

קיימים אין ספור מותגים וחברות המייצרים מארזי צילום למים. כמעט לכל מצלמה קיים מארז כזה או אחר,  החל במצלמות הקטנות (point& shot) ועד למצלמות מקצועיות , מצלמות וידיאו וכ"ו. היום אתן סקירה כללית על מארזי הצלילה לסוגיהם, איפה מה כמה ולמה ובכל פעם אפרט על מארז צלילה אחר ואכנס לעומקו.

המארזים מתחלקים לכמה קטגוריות עיקריות ע"פ ההבדלים הבאים:
סוג המצלמה, עמידות לעומק , מארזים קשיחים ומארזים רכים.

גם במארזים הרכים וגם בקשיחים (מיד אסביר על ההבדלים)ניתן למצוא כיום מארזים המתאימים כמעט לכל סוג וגודל של מצלמה.לכל אחד מהסוגים יתרונות וחסרונות והנה הם לפניכם:

מארזים רכים- :
 המארזים האילו, כשמם כן הם, עשויים מחומרים רכים. חומרים כגון: גומי,PVC ושאר מיני חומרים ותרכובות . המארזים הרכים נראים ומרגישים כמו שקית נילון מאוד איכותית והסגירה שלהם פשוטה ביותר בעזרת סוגר העשוי מ2 חלקים. את הסוגר מחברים חלק על חלק כשבינהם נמצא החלק הפתוח של המארז וכך נוצרת האטימה.
התפעול של כפתורי המצלמה מתבצע בלחיצות על כפתורי התפעול דרך המארז, בדיוק כפי שאתם רגילים מחוץ למים.אני מקבל פניות מאנשים ששואלים אותי האם באמת "שקית הנילון" הזו תגן על המצלמה ממים ועד כמה המארזים האילו עמידים.... גם אני בתחילת הדרך כשחיפשתי פתרונות להכנסת ציוד הצילום למים שאלתי את עצמי את השאלה הזו.מאוד חששתי מהמארזים הרכים ובאחת הגיחות לאילת הצלחתי לשים את ידי על מארז כזה לניסיון.אחרי צלילה בעומק של כמעט 40 מטר הבנתי שאין שום בעיה ורכשתי לי מארז כזה. אך שימו לב, תמיד, אבל תמיד קיראו היטב את הוראות היצרן ובידקו עד איזה עומק מותר לרדת עם מארז כזה או אחר.לכל סוג יש עומק מכסימלי שונה ואין טעם להתחכם.

יתרונות מארזים רכים:
מחיר - מחיר המארזים הללו זול מאוד יחסית לחבריהם הקשיחים.

פלאש+מצלמה באותו המארז- המארזים האילו (בדגמים מסוימים)מגיעים עם אפשרות להכניס גם את הפלאש שעל המצלמה אל תוך המארז (אם אתה הבעלים של DSLR)בלי שום צורך בחלקים נוספים או תוספות. כך אנחנו יכולים לרדת לצלול עם פלאש ומצלמה במחיר של מארז אחד(בניגוד למארזים הקשיחים).

אותו מארז - מצלמה שונה: בחלק מהמארזים הרכים ניתן להשתמש בכמה סוגי מצלמות.

ניידות- המארזים הרכים תופסים מעט מקום ונוחים מאוד לנסיעות/טיסות/טיולים. משקל המארז שואף ל 0 ,אינו מכביד וקל לאכסון .

חסרונות:

עדין - למרות הכל לא מדובר בפלדה ומארז כזה עלול להתחורר אם לא נשמור עליו היטב. גם באחסון וגם בשימוש יש לזכור לנהוג בו בעדינות, לא להניח על משטח שאינו חלק ולהיזהר מאוד ממגע  עם סלעים או אביזרים חדים ובולטים.

מוגבל באפשרויות- לא ניתן לחבר למארז הרך חלקים נוספים,תאורות, עדשות וכ"ו. מה שיש זה מה שיש ןלכן המארז הזה פחות מתאים למי שרוצה לצלם צילומים מורכבים יותר הדורשים יותר מפלאש על המצלמה.


מארזים קשיחים:
ניחשתם נכון, אילו מארזים העשויים מחומרים קשיחים (:
גם כאן, אין ספור חברות סוגים ומותגים.חלקם מתרכובות פלסטיק שונות, או מתכות.המארזים הללו עמידים  יותר מטבע הדברים ובד"כ מתאימים לסוג מסויים של מצלמה בלבד.המארזים הללו עמידים לעומקים גדולים יותר ועמידים יותר בפני הסביבה.למארזים הללו בהתאם לסוג המצלמה ישנם כפתורים חיצוניים לשליטה על כפתורי התפעול של המצלמה.
המארזים קשיחים הם בד"כ מודולרים. המארז לגוף המצלמה נקנה בנפרד,port(מארז לעדשה) בנפרד, תאורות בנפרד וכ"ו.
מארזים קשיחים נאטמים ע"י גומייה אחת או יותר(O-RING) וע"י סגירה עם קליפסים חזקים.הפלאשים איתם עובדים במארזים אילו הם פלאשים ייעודיים המוגנים ממים. החיבור בין הפלאש לגוף המצלמה מתבצע ע"י כבל סינרון תואם.הפלאשים מחוברים לזרועות גמישות באורכים שונים היושבות בתוך תושבת בגוף המארז.

חסרונות מארזים קשיחים:

מחיר - המחיר כואב, פשוט כואב. מחיר סט שכזה הכולל מארז לגוף מצלמה+מארז לעדשה+2 פלאשים, זרועות פלאשים וכבלים מתאימים - מתחיל באיזור ה15.000 ש"ח ונע צפונה חזק בלי שום גבול.

ניידות: המארזים הקשיחים שוקלים לא מעט ותופסים מקום רב. קחו בחשבון עוד מזוודה משמעותית לסחוב במקרה הטוב.

תפעול: התפעול מעט מסורבל בשל הגודל והפלאשים דורשים כיוון מדויק מחדש בכל צילום כמעט.

יתרונות-

רק ככה אפשר לצלם בצורה מקצועית,נקודה.: עבור צלם המחפש את הדבר האמיתי, סטודיו נייד שיורד איתך למעמקים, אין פתרון אחר. ככה זה כשרוצים יותר מציוד הצילום שלך, במים ומחוץ להם.

עמידות: מארזים קשיחים עמידים מאוד ובעלי כושר סיבולת וספיגה גדולים.לא כל זיז בסלע יחורר אותם ולא כל מברג ששכחנו על השולחן יפנצ'ר אותם.

מודולרי: אמנם עסק יקר אבל ניתן לרכוש מגוון כיסויים לעדשות שונות, להוסיף עוד תאורות,לעבוד עם פלאשים עם רדיו סלייב ועוד.

עד כאן על קצה המזלג לגבי ההבדלים בין המארזים הקשיחים והרכים. מדי פעם אבחר סוג אחר של מארז ואקח אתכם ואותו לסיבוב ניסיון. לכם המחפשים מארזי צלילה ולא חשוב לאיזו מצלמה קבלו המלצה:
ישנו אתר אינטרנט הנקרא DIGIDEEP.COM .

באתר זה תוכלו לחפש ע"פ דגם המצלמה את המארז המתאים לכם ולהיפך. האתר מאוד שימושי ומפורט  ויש בו אחלה כתבות וחדשות מעולם הצילום התת-מימי.


2 באוג׳ 2010

הו אילנה....

אני תמיד מחפש נושאים חדשים לצילום. בכל פעם החיפוש הופך מאתגר יותר. את אילנה הכרתי לפני כשנה בזמן שחיפשתי מישהו לצלם באליפות העולם לצילום תת-מימי לשנת 2009. כשנתקלתי בתמונות שלה ידעתי שזהו זה .בואו נגיד שמה שהבחורה יודעת לעשות עם הגוף שלה, אם אני או אתם ננסה לעשות, ידרשו פחח מעולה וכירורג מוכשר בכדי לחבר את חלקי הגוף שלנו בחזרה....
נפגשנו בסטודיו לצילומי טסטים, תמיד אני מתחיל בסטודיו, ככה אתה יכול להכיר קצת יותר טוב ולשבור את הקרח וגם לתאם ציפיות, להראות דוגמאות לשתף ולהתיעץ. הטסטים היו קצרים ומדהימים.החלטנו לרדת למים. אילנה הבטיחה להביא בגדי גוף ואביזרי התעמלות ואני הבטחתי להביא מצלמה ובריכה.

רציתי תמונה אחת, שפגט מתוח על פני המים כשאילנה הפוכה לגמרי. הרעיון היה להציג את התמונה הפוכה, כאילו פני המים הם הרצפה. וכבר הכנתי את עצמי לעשרות ניסיונות תוך כדי תפילה שבסוף נצליח.

מניסיון, לא כל מי שכוכב מחוץ למים זוהר גם בתוכם. ראיתי הרבה אלופי עולם שהגיעו למים והיה להם מאוד קשה לספק את הסחורה אם בכלל.נכנסנו למים ואני הסברתי לה על הנשימה תחת המים, איך צפים ואיך שוקעים ומה לעשות עם הפנים בכדי שלא יתעוותו . אילנה הסתכלה עלי באדישות משהו ואחרי  2 דקות של נאום על הקשיים בצילום תחת המים, תעשי ככה, אל תעשי ככה..... אמרה בקצרה: הבנתי -קדימה. עוד גיבורה חשבתי לעצמי, תכף היא כבר תבכה שנכנסו לה מים לאף ואז אני אצטרך להסביר הכל שוב.

ירדתי למים, כיוונתי את התאורה, התמקמתי וחיכיתי שאילנה תעשה את שלה..... בום. טבילה ראשונה והיא פוגעת בול. בלי הצגות בלי קשקושים פשוט בול. יריתי תמונה אחת בלבד. עליתי לפני המים, הסתכלתי עליה, הסתכלתי על התמונה שצילמתי ושאלתי את עצמי מה נעשה עכשיו עוד שעתיים במים.התמונה היתה מושלמת, בדיוק מה שרציתי. הרקע חשוך כמו שצריך, התאורה מדויקת ואילנה יושבת הפוך על קיו המים כמו פלס.

זה בסדר היא שואלת אותי? זה בסדר אני עונה נבוך....
נשארנו עוד במים, ניסינו כל מיני אביזרים מהתעמלות הקרקע , סרטים, כדור , חישוק.... היה פשוט מדהים. אילנה, תודה את מדהימה. אילנה ואני השתתפנו יחד באליפות העולם לצילום תת-מימי לשנת 2009. התמונה שצילמתי את אילנה בתחרות זכתה במקום רביעי בעולם ב2 קטגוריות.

ועכשיו קצת על הצד הטכני של צילום כזה:
כמו שתראו בוידיאו הבריכה אינה עמוקה, אדם ממוצע עומד בה במים עד החזה. לצילום כזה אין צורך בעומק רב.לצילום כזה גם אין צורך במיכלי צלילה, לוקחים נשימה, אני יורד אל מתחת למים להתארגנות זריזה ואילנה יורדת כמה שניות אחרי כשאני כבר מוכן.בכדי לקבל רקע שחור לגמרי אפשר להוריד רקע בד למים, זה עובד מצוין, לא רואים את הקטעים האילו בוידיאו אבל גם בזה השתמשתי בחלק מהתמונות.
בוידיאו רואים שהבריכה מוארת,אז איך בכ"ז הרקע של התמונות יוצא כהה לחלוטין? פשוט, צמצם סגור מאוד. 14 לדעתי או 16, זה בשילוב מהירות תריס 160-125 מעלים את כל האור הסביבתי ומה שמואר היא רק אילנה מאור הפלאשים בלבד.
את הפלאשים אני משתדל לכוון בזוית כזו שלא תאיר על הרצפה וכך ומצלם מלמטה כלפי מעלה וכל גם הרצפה נעלמת ולא נראית בתמונה.
אבל שימו לב שכן רואים את ההשתקפות של הרצפה הכחולה על פני המים.

תודה לרפי פרזי שצילם את הוידיאו וד"ש לאילנה......

אליפות העולם הצילום תת-ימי - EPSON RED SEA 2009

הEPSON RED SEA היא תחרות צילום יוקרתית לצילום תת-ימי המתקיימת מזה 6 שנים ברציפות באילת.התחרות נחשבת כיום לאחת התחרויות היוקרתיות בעולם הצילום התת-ימי ומושכת אליה עשרות רבות של צלמים, מקצוענים וחובבים מכל קצוות תבל.גם השנה בנובמבר 2010 תתקיים התחרות.אז למה רשמתי בכותרת 2009? כי זו השנה בה השתתפתי לראשונה בתחרות זו ואף זכיתי במקום הרביעי בעולם ב 2 קטגוריות שונות מבין 170 הצלמים שהשתתפו. לפני שנתקדם ואספר לכם על התכניות שלי לתחרות השנה, חשוב לי לספר את סיפור התחרות של 2009- הנה זה מגיע:

ב4 השנים הראשונות בהן התקיימה התחרות לא השתתפתי.או שלא הייתי בארץ או שהייתי עסוק מידי.  באמצע 2009 פגשתי בחורה מקסימה בשם אילנה שהיא מתעמלת אמנותית עם יכולות גוף מדהימות. לאחר שראיתי תמונות שלה מעל המים היה לי ברור שאני רוצה לצלם אותה תחת המים .החלטתי שאם הצילום איתה ילך כמו שאני רוצה, השנה אני נוסע איתה לתחרות באילת ומתחרה אפילו שאין קטגורית צילום אנשים תחת המים.הצילומים עם אילנה היו מדהימים ובנובמבר 2009 נחתתי באילת ונרשמתי לתחרות.כשנכנסתי למועדון הצלילה בו מתרכזת התחרות נדהמתי. עשרות על עשרות של צלמים על ציודיהם, מכל רחבי העולם הגיעו להתחרות. ציוד צילום מהמובילים שיש, צלמים בעלי תארים וניסיון שהפתיעו אותי מאוד,והכי בולט, בתוך כל אוירת הכיף הזו,החברה הגיעו עם כוונות מאוד רציניות , הם לא באו לשחק, הם באו להתחרות ולזכות.הגישה שלי היתה שונה, 2 צלילות ביום, הכל ברגוע ובכיף,לא מענינת אותי הזכיה(כן?אז מה אתה עושה פה??) אני באתי להנות .



התמונה איתה זכיתי במקום הרביעי
החלטתי שביומיים הראשונים אני מצלם טבע, אין טעם להשתתף בתחרות ריצה כשאתה הולך על הידיים נכון? וביום האחרון לצלם את אילנה.שתיתי עוד קפה, הכנתי את הציוד לאיטי ומסביבי כמו כוורת דבורים הומה הצלמים יוצאים מצלילה , מחליפים סוללות ומיכל ומיד חוזרים למים בכדי לא לפספס אף שנייה בה אפשר לצלם עוד תמונה. ואני מה כפת לי? אמרנו ברגוע לא? כל הרגוע הזה החזיק מעמד בערך שעה.היצור התחרותי שבי לא יכל לסבול את כמות הצלילות והתמונות המדהימות ששאר המתחרים צילמו. ביום הראשון תפרתי 8 שעות נטו תחת המים וכך גם ביום השני.צולל ומצלם, צולל ומצלם, נצמד לסלע 40 דקות בלי לזוז רק כדי לירות בדיוק בשנייה שהדג שאחריו אני עוקב יזיז את הראש לתנוחה הרצויה. עוד מיכל אויר מתרוקן ועוד פלאש נכנס לטעינה. הייתי בטירוף וכך גם כל מי שמסביבי. את חליפת הצלילה קילפתי מעלי רק לפני השינה וציוד הצילום שלי ירה כמו משוגע.עוד אתר ועוד חיפוש אחרי התמונה הבאה.בסוף כל יום פורק את מאות התמונות למחשב וכבר לא יכול לחכות ליום הצילום הבא.רכבת הרים מטורפת, אנרגיות מדהימות ואדרנלין ברמות גבוהות.יום התחרות השלישי והאחרון הגיע,עדיין מאוד התלבטתי אם כדאי לצלם את אילנה מכיוון שמבירור שעשיתי עם מארגני התחרות הבנתי שאני מבזבז את הזמן. זה נחמד לצלם אנשים במים אמרו לי,אבל זו תחרות של צילום טבע... כך הסבירו לי בעדינות.החלטתי ללכת על זה בכ"ז, אילנה הגיע לאילת ובבוקר יום התחרות השלישי נכנסנו למים. אני עם ציוד צלילה וחליפה ואילנה עם בגד גוף של מתעמלות.נובמבר במים של אילת , המים לא חמים בלשון המעטה ואילנה קופצת למים באיזור גשר הנסיכה.קרררר, לה קר לי פחות.כבר מחוץ למים החלטנו על אילו תמונות אנחנו מצלמים בכדי לא לבזבז זמן במים הקרים והתחלנו לצלם.אילנה האלופה עשתה כל מה שצריך בצורה מושלמת ואחרי שעה במים כשהודעתי לה שסיימנו, אמרה לי שלדעתה צריך עוד קצת בכדי להיות בטוחים שיש את התמונה.הבחורה באה לעבוד.אבל אני כבר ידעתי שיש לי את התמונה שרציתי, אחרי כמה שנים של צילום יש רגע קסום בו אתה לוחץ על הכפתור ורואה את הכל מתחבר בדיוק לדבר הנכון. לפעמים זה לוקח שעתיים ולפעמים 2 דקות. בכל מקרה אחרי הרגע הזה כבר אין טעם לצלם יותר, ככה זה לפחות אצלי.ואני ידעתי שיש לי את התמונה. האמת, זו היתה אחת הראשונות שצילמתי עם אילנה והמשכתי בעיקר כי היה לי קשה להסביר לבחורה שהגיע במיוחד מת"א שאחרי 5 דקות במים לא צריך לצלם יותר.



זהו, נגמרו 3 ימי הצילום, כל מה שנשאר כעת זה לבחור 5 תמונות , להגיש לשופטים ולחכות לטקס הענקת הפרסים ומסיבת הסיום.אז זה לא כזה פשוט.התיישבתי מול הלפטופ שלי ופתחתי את התמונות, אלוהים אדירים, יותר מ1000 תמונות מהן אני צריך לבחור 5.את המיון סיימתי 5 שעות אח"כ. עוד תמונה שויתרתי עליה, עוד התלבטות, ואולי דוקא את זו ולא את ההיא?מאוחר בלילה הקאתי 5 תמונות לתיקיית השיפוט הסופית,4 תמונות טבע ואחת של אילנה.והרגשתי חרא... הרגשתי מוזר,הרגשתי מרוקן. לעולם לא אדע באמת אבל נראה לי שככה מרגישה יולדת אחרי 20 שעות בחדר לידה.האדרנלין ששטף אותי ב 3 ימי התחרות נעלם בשנייה אחת, האנרגיה שלי ליקקה אבק מהרצפה והרגשתי מעין עצבות ובדידות איומה .ה"דאון" היה מטורף.לא היה לי חשק לשום מסיבת סיום ושום טקס פרסים לא הדליק אותי.באותו הרגע ארזתי את הציוד וחזרתי לת"א.



שמות הזוכים במקומות הראשונים התפרסמו כמה ימים אח"כ.שלי לא הופיע שם.כשבוע לאחר התחרות נכנסתי לאתר האינטרנט של התחרות סתם בכדי לראות מה צילמו האחרים.ככה בדרך אגב הסתכלתי גם על המקומות השני, השלישי והרביעי.... השם שלי נצנץ שם. חשבתי שאני מדמיין, בדקתי שוב, עדיין אני.סגרתי ופתחתי את האינטרנט וחזרתי לאתר התחרות, עדיין אני.חברים יקרים, אין לי מילים לתאר את ההרגשות שאחזה בי. תמונה שלי זכתה במקום הרביעי בעולם , ולא בקטגוריה אחת אלא ב2.ומה שהיה הכי מדהים בכל הסיפור הזה שהתמונה היתה התמונה של אילנה.... אוחחח איזה כיף.לזכות במקום הרביעי מבין עשרות הצלמים המובילים בעולם בתחום הצילום התת-ימי ועוד בסגנון צילום שאין לו אפילו קטגורייה.... ייייישששששש, צרחתי, קפצתי ,התרגשתי ורצתי לספר לחברה כמו כל בחור ממוצע.

זה סיפור התחרות שלי משנת 2009.

השנה , 2010, הודיעו באתר התחרות העולמי שמעתה מתווספת קטגורית אופנה לתחרות הצילום הזו.אני כבר התחלתי להתכונן , יש לי את הרעיונות ויש לי את הצוות.

אני יודע בדיוק מה אני הולך לצלם השנה, רעיונות שכבר שנים שוכבים על מדף אצלי במוח ומחכים לEPSON RED SEA 2010 קטגוריית צילום אופנה תחת המים... ניפגש שם