תחרות הצילום EPSON 2010 - קטגורית צילום אופנה והמון תודה.



 אז בתחרות השנה נוספה קטגוריית אופנה. החלטתי לצלם קצת יותר מסתם בדים וחיפשתי איש מקצוע שיהיה השותף שלי למסע. פגשתי בחור בשם מיכאל פולקאנוב. הבחור מעצב יוצא שנקר שעובד באושידה. פגישה ועוד פגישה והחלטנו שמיכאל יעצב בגדים בהשראת דגים.בשלב הזה אני יושב מול בחור שאני לא ממש מכיר או יודע מה הוא שווה. הוא אמנם נראה נלהב מהפרויקט אבל בואו נגיד שכבר פגשתי כמה עושי רוח בחיי שלא הצליחו לנפח אפילו את המפרשים של עצמם. אבל זה כל הכיף בחיים האילו, הרפתקאות.אחרי כמה ימים קיבלתי סקיצות שמיכאל צייר. להגיד לכם שהבנתי מהם איך בדיוק יראו הבגדים? לא ממש אבל בערך גם נראה לי מספיק באותו הזמן. מפה לשם וקצת לפני התחרות נפגשנו שוב לראות מה יצר הבחור. לפעמים דברים מצליחים בחיים חשבתי לעצמי כשראיתי את התלבושות. מיכאל התעלה על כל מה שדימיינתי בהשקעה מטורפת של בגדים מעוצבים מ ד ה י מ י ם !!! בהשראת דגי הים האדום.



 מזוודות, ציוד, אוטו, נסיעה, קפה ודוח על מהירות ואנחנו כבר באילת.איתי ברכב מיקי גרומוב , צלם מוכשר שעובד איתי בצילומי שחיית הפעוטות. מיקי גם יעזור לי בצילומים וגם ישתתף בעצמו בתחרות.מיכאל המעצב ואילנה הדוגמנית התפנקו ויגיעו מחר בטיסה. טקס פתיחה, דיבורים, לחיים ולילה טוב, מחר מתחילה התחרות.יום תחרות ראשון, דפוק מתחילתו ועד סופו. מכיוון שהחלטתי לעשות את צילומי האופנה ביום השני והשלישי פניתי לצלם את סרט הוידיאו שלי. פקחים של השמורה, מצלמה חדשה שמעולם לא הפעלתי, ראות לא משהו והמקום הקבוע שלי שמפוצץ תמיד בזהרונים ריק כאילו כולם נסעו לנופש ביוון. הנה עבר לו יום ראשון ויקר של התחרות ואין לי

כלום, פשוט כלום.

יום תחרות שני התחיל ב5:30 לפנות בוקר. ב6:00 כבר במים .הלו"ז המתוקתק שעשיתי אתמול מחזיק מעמד יפה ואנחנו תופרים עבודה.שעה צילום וידיאו בבוקר ואנחנו כבר בשמורה מצלמים את אילנה. מים, קר, זרמים, בדים ארוכים אבל אנחנו מתקתקים. אילנה נכנסת ויוצאת מהמים כאילו איבדה שם מטבע של 10 ש"ח והיום תקופת צנע. מנוחה ועוד צילומים. מיקי מסדר בדים במים, אילנה כמו תיון ומיכאל מפרק עבודה בחוץ ומכין כבר את הסט הבא. מרגיש מצוין. הכל דופק כמו ביצת קינדר. אני מחליט שגדול עלי גם קטגורית "דג השנה" ומחליט לוותר עליה לחלוטין ולהתרכז רק במה שחשוב לי באמת. אני מתחיל להעריך את מיכאל עוד יותר. עם כל הכבוד לי, בשלב הזה אני ממתין בריחוף תחת המים , אילנה מוציאה את נשמתה בלעצור נשימה ומיכאל המלך, מתקתק עבודה כמו טרקטור. מדי פעם כשצריך לשנות משהו אני מוציא את הראש מהמים , יורה פקודה וחוזר לעמדה. עוד פעם השמש שוקעת והזמן עף לנו כמו חול ברוח. הספקנו יפה היום. אם לא היה לי סרט לערוך הייתי כבר הולך לישון.
למה שהתוכנה תעבוד עכשיו? בשביל מה לה אם היא יכולה לצאת לשביתה  בדיוק עכשיו הזו....

 ב2:00 בלילה בערך סיימתי להתקין אותה שוב והיא עובדת בשעה טובה. את הסרט אערוך כבר מחר.יש אחלה תמונות אבל אני מרגיש שזה עדיין לא זה.

אני נהנה , נהנה שחבל על הזמן. כיף לי ככה בעבודה נטו.עוד זריחה ואני וחליפת הצלילה שלי מתחברים שוב. ניפרד רק בעוד 12 שעות בערך.הפעם בגשר הנסיכה. אני מחליט שאני לא מרוצה מכל האור הטבעי הזה ומעביר את הלוקיישן אל מתחת לגשר. המחשבה היא שהפלאשים והצילום יהיו כך הרבה יותר מדויקים מכיוון שאנחנו בצל ועם זאת, האור שמגיע מחוץ לגשר ישמש רקע נהדר. אני לא רוצה אור יום. אני סוגר צמצמים חזק ומחשיך את הרקע. ככה יהיה קונטרסט טוב

יותר.
 אני אוהב את מה שמתקבל.אילנה נחתכת באצבע מברזל בגשר. פלסטר, הפסקה, הבגדים ממש לא מסתדרים. עצבים,אני עומד להתפוצץ ומחזיק את עצמי לא לשבור את הכלים.יש לי מטרה ואני הולך להשיג אותה,זה כל מה שחשוב. שיחת מוטיבציה לכולם , חיבוקים וליטופי אגו ואנחנו שוב במים מלאי אדרנלין.
בוםםם, פתאום הכל מתחבר. אני החלטי בצילום, אילנה החליטה שלנשום זו סתם פריבילגיה מיותרת ומיכאל.... איזה אלוף, איזה תותח. מה הייתי עושה בלעדיו? כל פריים שאני יורה אני אוהב. זה המקום בו אני אוהב להיות, כשהכל מתגבש בראש בגוף ובציוד בבת אחת. בשעתיים הצלחנו לצלם שוב את כל 5 הסטים. יום התחרות האחרון נגמר ואני מרוצה.ונהנה, שוב נהנה ונהנה ונהנה. מה תעשו לי? כיף לי.
מרגיש טוב עם המצלמה והפלאשים ששוקלים כמו תרמיל אבנים, עם החליפה המסריחה שכבר נדבקת לי לגוף, עם עשרות הקילוגרמים שתקועים לי על הגב בצורת מיכל ומשקולות, עם השמש הצורבת ו8 שעות של ריחוף במים. טוב לי יינעל העולם(ינעל עם י אחת או 2?)

. בוחרים תמונות , מסיים לערוך את הוידיאו- החיים טובים. יש לנו תמונות וסרט, אין פצועים ואין הרוגים(מה שיקרה להם בדרך הביתה כבר לא באחריותי), שום ציוד לא טבע  ובניגוד לשנה שעברה תהליך בחירת התמונות לא הרגיש כמו לידה ארוכה וכואבת. זהו, זה מאחורינו ואני כבר מתגעגע.

הגשנו את התמונות וישבנו במרפסת של הדירה.כל אחד מהורהר בחוויה שעבר, מחרתיים יש טקס פרסים ואנחנו בתחושה מצוינת. מיקי חוזר מחר לעבודה בבריכות בצפון.אילנה מחר כבר בבסיס שוב ומיכאל במרתפי אושידה מרצה עוד כלה.
אני נשאר כאן לבד עד שבת. מיכאל שואל אם אני לא מתבאס להישאר לבד ואני עונה שמה פתאום. הוא עושה טלפון ומודיע לי ששותפים הולכים ביחד עד הסוף. הוא נשאר איתי.את סיפור הטקס לכו לקרוא בפוסט הקודם. כאן אני רוצה להביע תודה

והערכה לשותפי לדרך.
מיקי, תודה על כל עזרתך בצילומים גם כשהקרבת זמן צילום פרטי משלך וממש לא היית חייב. זה לא מובן מאליו ואני מאוד מעריך את עזרתך.

 אילנה, כבר שנה שנייה שאנחנו עוברים את הסיפור הזה ביחד.תודה על כל שעות המים והנכונות , כל הכבוד יא אלופה.

ומיכאל פולקאנוב... אתה איש גדול ויקר. הגדולה שלך נעה בין היכולת לבצע מטלות שנתבקשת בלי לבלבל את המוח בזמן אמת ועם זאת, להיות מוביל מהלכים והחלטות חשובות. אתה השילוב בין הפועל והמנהל הכי טובים שזכיתי לעבוד איתם וזו גדולה אמיתית בבנאדם.

אתה יוצר מוכשר והקרבת עבור הפרויקט הזה הרבה יותר ממה שאני יודע. הלכת איתי למקום לא נודע באש ומתחת למים. עבודתך המקצועית כמעצב מדהימה בעיני ואין לי ספק שתגיע לגדולות. אופייך המרתק והמיוחד , איש השיחה והשותף שאתה, יובילו אותך אל הניצחון בדרכך המקורית והמיוחדת. אני מוריד את כובעי בפניך וקד קידה של הערכה אין גבול.תודה.

התמונות המפוזרות לאורך הפוסט הם אילו שהכי אהבתי לאחר עיבוד כמובן,כאן אין שופטים שיגידו לי איך אני רוצה שיראו התמונות שלי. יותר מידי או פחות מידי תחליטו כל אחד לעצמו, אני מת על התוצאה.

ודבר נוסף. בחלק מהתמונות השתמשתי לראשונה (עבורי) בטכניקת HDR. השתדלתי לא להגזים למרות שלהגזים זה חלק מאוד נכבד ממני ומהצילום שלי. תנסו HDR גם מתחת למים. נראה לי שהתוצאות מענינות מאוד.

תמונות נוספות מהצילומים בתחרות תוכלו לראות אצלי באתר , פשוט לחצו כאן

 בפוסט הבא- מצלמת וידיאו קטנה ומדהימה, צוללת מוסמכת ובעלת עין רחבה ביותר ועוד אנשים טובים של אמצע החיים.